<h1>ספר החינוך מצוה רנ"ב</h1>
<h2>דף נח:</h2>
שלא לגלח פאת הזקן, שנאמר [ויקרא י"ט] ולא תשחית את פאת זקנך. וחמשה פאות יש בו בזקן, ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כולן כאחת ובהתראה אחת, ואלו הן, לחי העליון והתחתון מימין, והעליון והתחתון משמאל הרי ארבעה, ושבולת הזקן והוא מקום חבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מונטון, הרי חמשה. ולשון המשנה [מכות כ' ע"א], ועל הזקן חמשה, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה ובאה המניעה בזה באלה המלות ולא תשחית את פאת זקניך, ולא אמר ולא תשחית את זקנך, ואף על פי שהכל יקרא זקן, ירצה לומר בזה שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ולוקין על כל אחת מלקות אחת ואפילו גלחן בבת אחת כולם חייבין עליהם חמש מלקיות. משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה הקודמת להרחיק כל ענין עבודה זרה, וזה גם כן היה מנהג כומרי עבודה זרה להשחית פאת זקנם. ועוד כתב בזה וזה לשונו, ואשר יחייב שלא ימנו חמש פאות שבזקן חמש מצות הוא בעבור שבאה המניעה במלה נפרדת, והוא ענין נפרד, כמו שביארנו במצוה שלפניה, עד כאן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות כ"א ע"א] שאין החיוב אלא בגלוח של תער, שנאמר ולא תשחית, גלוח שיש בו השחתה דוקא וזהו תער, כן פירשו זכרונם לברכה. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה [עכו"ם פי"ב ה"ז] ואם גלח במספרים פטור, וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר שאמרו שם [נ"ח ע"ב], אמר רב מקל אדם כל גופו בתער, ואוקמוה במספרים כעין תער חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל הבשר. ויתר פרטיה מבוארים בסוף מכות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, אבל הנקבות מותרות הן בהשחתת זקן, כמו שכתבנו למעלה. וכן טומטום ואנדרוגינוס אסורין מספק.
